דיאטה, השמנה וחילוף חומרים 

משקל הגוף הפך לאחד הנושאים המרכזיים בחיינו ואיזונו תלוי ביחסים שבין שלושת המרכיבים: גנטיקה, סביבה וגורמים פסיכולוגים.

מכיוון שבכל המדינות המפותחות האוכלוסייה משמינה, למרות שהגנטיקה שונה ממדינה למדינה, הסיבות לעודף השומן תלויות יותר בסביבה ובשינויים ההתנהגותיים ופחות בשינויים גנטיים.

מה קורה כשאנחנו משמינים?

* אנו מייצרים יותר תאי שומן
* כל תא ותא של שומן גדל

אפילו שינוי קטן בין הקלוריות שאנו אוכלים לבין הקלוריות שאנו מבזבזים, יכול לגרום להשמנה. למשל, אם נאכל 5% יותר ממה שאנחנו מבזבזים (בקווים כלליים אפשר להגיד שמדובר בתוספת של פרוסת לחם עם ריבה, לאכילה הרגילה שלנו), תוך שנה נעלה 5 קג' שומן, ותוך מספר שנים נהיה שמנים.

תופתעו לשמוע, שהשינויים היומיים בצריכת מזון יכולים לנוע בכ- 46% !!! זו הסיבה העיקרית לשינויים במשקל ולהשמנה. לכן חשוב מאוד לא לחשוב בנפרד על ההכנסה הקלורית ועל ההוצאה הקלורית כאשר מנסים להתגבר על ההשמנה, אלא למדוד ולהבין את שני הקצוות.

תופעת העלייה במשקל בעקבות חילוף חומרים נמוך, מתאפסת כאשר אדם עולה במשקל כ-10 קג'. זאת אומרת שאדם עם חילוף חומרים נמוך יעלה עד 10 קג' ואז בעקבות השינוי הגופני שעבר, לא יעלה יותר.

שלא תהיינה אי הבנות, חילוף החומרים יכול לשחק תפקיד קריטי באיזון המשקל בשלבים הראשונים של ההשמנה ובטיפול בה. בבדיקות מטבוליות מצאתי בחלק מהנבדקים ירידה של בין 15% ל-40% בחילוף החומרים במנוחה, ואם בבדיקת חילוף החומרים בפעילות התגלה שגם כאן הוצאת האנרגיה מאוד נמוכה, הותאמה תוכנית תזונה אישית ופעילות ספורטיבית ספציפית להגברת חילוף החומרים .

אם מדובר בהשמנה שמעל 15 קג', לא רק חילוף חומרים נמוך גרם להשמנה ! ניתן להסיק מכך שחילוף החומרים הנמוך יכול להסביר עליה משמעותית במשקל, אך מוגבלת, ותופעת ההשמנה המסיבית, שבדרך כלל מתבטאת בעליה של מעל 15 קג' נגרמת על ידי גורמים נוספים.

לגבי פעילות גופנית, למרות החשיבות הגדולה שבלהיות פעילים (בכדי לשמור על משקל גוף תקין), מחקרים מראים שרמה נמוכה של פעילות גופנית לא יכולה להסביר עליה במשקל לרמה של השמנת יתר. נשאר להבין למה הגוף לא מתאים באופן אוטומטי את האכילה שלנו להוצאה הטבעית שלו, את זה נבין אחרי שנדון בשאלה,למה ארוחות רוויות שומן גורמות להשמנה.

קיימים שני מנגנונים שעל פיהם האיזון הקלורי של הגוף מושפע מאבות המזון שאנו אוכלים:

1. יעילות השימוש באבות המזון:

המנגנון הראשון, "יעילות השימוש באבות המזון" קשור לאנרגיה שהגוף מבזבז עבור הספיגה, עיבוד ואחסון המזון שאנחנו אוכלים. ניתן להשוות את התופעה לנורית חשמל. חלק מהאנרגיה שהחשמל מייצר מנוצלת ליצירת אור, אבל חלק מהאנרגיה מבוזבזת בייצור חום. בדיוק אותו הדבר קורה עם מזון, רק שבעולם המערבי אותו ייצור חום הוא תופעה חיובית, כי משמעות הדבר היא שהקלוריות שמתבזבזות לא משמינות אותנו.

מדובר ב"אפקט התרמי של המזון". ככל שהאפקט התרמי של המזון גבוה יותר (יותר אנרגיה מתבזבזת בצורת חום) היעילות בשימוש אותו מזון נמוכה יותר, זאת אומרת, פחות קלוריות נספגות ממנו. האפקט התרמי שונה בין מרכיבי מזון שונים והוא מהווה 25% עד 30% מהאנרגיה של חלבונים, 6% עד 8% מהאנרגיה של פחמימות ו-2% עד 3% מהאנרגיה של שומנים. זאת אומרת שיעילות השימוש בחלבונים היא 70% עד 75%, של פחמימות 92% עד 94% ושל שומנים 97% עד 98%. כלומר שומנים נספגים בגוף תוך בזבוז אנרגיה מינימאלית ולכן משמינים אותנו.

2. שימוש באבות המזון על ידי הגוף לאחר העיכול:

המנגנון השני, "שימוש באבות מזון על ידי הגוף לאחר העיכול" תלוי בריכוז הגלוקוז בדם (סוכר בדם), ריכוז חומצות שומן בדם (שומנים בדם) והפרשת ההורמון אינסולין. אינסולין גורם לפינוי הסוכר מהדם ולשימוש בו בתאי הגוף, אך מדכא את פרוק השומנים ואת השימוש בשומנים בתאים כדי לייצר אנרגיה. לכן, ארוחה עשירה בפחמימות שמעודדת את הפרשת הורמון האינסולין, מעודדת שימוש בסוכרים (סוכרים שהגוף משתמש בהם ולא משמינים) ומדכאת שימוש בשומנים (משמעות הדבר שהשומנים לא מתפרקים, מתאחסנים ומשמינים אותנו).

למעשה כאשר אנחנו אוכלים סוכר, קיים בגוף מנגנון שיודע לנצל אותו. לאחר שהגוף מזהה את נוכחות הסוכרים, הוא מפריש את הורמון האינסולין שתפקידו להעביר את הסוכרים לשימוש התאים. לעומת זאת, כאשר הארוחה מאוד עשירה בשומן, השומנים נאגרים בתאי השומן כי אין בגוף מנגנון ספציפי לפרוק שלהם, לכן אנחנו משמינים.

זאת אומרת שהגוף מעדיף את הסוכרים לשימוש כאנרגיה ולכן האנרגיה הזו מנוצלת ולא גורמת להשמנה, כמובן שבמצב של אכילה מופרזת של סוכרים, כמות הסוכרים תתגבר על המנגנון הטבעי והסוכרים יהפכו לשומנים...

באכילה נורמאלית של פחמימות הגוף יידע להשתמש בסך הכל הפחמימות שצרכנו, תוך 24 שעות. במקרה של שומנים, האיזון יהיה תלוי בהכנסת האנרגיה כנגד ההוצאה האנרגטית. אם אכלנו יותר מהאנרגיה שהגוף הוציא באותו היום, תהיה אגירת שומן; אם אכלנו פחות ממה שהגוף הוציא, יהיה פרוק של השומן בגוף.

לסיכום, שני המנגנונים, "היעילות בשימוש אבות המזון" ו"השימוש באבות המזון על ידי הגוף לאחר העיכול", מצביעים על כך שלשומן פוטנציאל מטבולי גדול יותר לגרום לעליה במשקל, מאשר לסוכרים או לחלבונים.

מחקרים הוכיחו שאנשים שונים מגיבים בצורה שונה להרכבים תזונתיים שונים. מנגנוני הגוף לעיכול, ספיגה ושימוש באבות המזון, מורכבים ביותר. חשוב לתפור לכל אחד את חליפת התזונה המתאימה לו. ההמלצה היא לעבור מבחן מטבולי, לבדוק האם ההוצאה האנרגטית במנוחה ובפעילות תקינה, ולמצוא איש מקצוע שיתפור לך את החליפה התזונתית המתאימה לך. המטרה היא לעבוד על שינוי אמיתי בהרכב הגוף, בשאיפה לייצר גוף עם יותר שריר ונוזל ופחות שומן.